אחרי היום הסוער שעברנו, החלטנו לקום בבוקר ולהנות קצת מהמלון. במהלך ארוחת הבוקר אחד מהאורחים חגג בצורה משעשעת יום הולדת.
כשאתם צופים בסרטון, אני ממליץ להקשיב ולשים על MUTE באותה מידה...
אגב אם מישהו צריך מורה לגיטרה בקאו לק יש לי מישהי מדהימה.
תמר צופה אל האופק
אחרי שבילינו במשך כל הבוקר במלון, החלטנו לצאת קצת החוצה. שמעתי שיש באיזור מרכז הצלה לצבי ים, והחלטנו לנסוע לשם. כמיטב המסורת, הפעלנו את GOOGLE MAPS , שמנו מוזיקה טובה, נסענו במשך חצי שעה.
והגענו לשער סגור.
אבל אחד כזה שלא נפתח הרבה מאוד זמן... טוב. המשכנו לנסוע. אמרתי לעצמי, תיכף נקבל מסלול מעודכן, ובאמת הוא אמר לנו לפנות שמאלה בעוד 500 מטר. אז המשכנו לנסוע
והגענו לבסיס צבאי.
אין מצב, חשבתי לעצמי והמשכתי לנסוע, פניתי שמאלה ועצרתי. בדקתי מאה פעם וראיתי שלא משנה מה אני עושה, הוא מנסה להכניס אותי לתוך בסיס צבאי...
יאללה, מה כבר יכול להיות? נשאל!
עשינו פרסה, והגענו לשער הבסיס, שם קידם את פנינו בברכה חייל שלא הבין מה התיירים האלה רוצים ממנו. הראתי לו מה אני מחפש על המפה, והוא עשה סימנים עם הידיים, לחזור חזרה בכביש - ולקחת שמאלה.
יאללה, את זה עוד לא ניסינו.
חוזרים חזרה בערך קילומטר, עוברים שוב ליד השער הסגור ואחרי עוד כמה מאות מטרים פונים שמאלה, נחשתם נכון.
היישר אל תוך בסיס צבאי.
טוב לא הבנתי מה נסגר איתם, אבל הש.ג. סימן לי עם היד להתקרב. שאלתי אותו אם אני בדרך הנכונה לחוות הצבים והוא מלמל משהו שנשמע בין PARKING ל PASSPORT, וסימן לי להכנס. באמת, מיד אחרי השער היה שלט גדול של PARKING, אז עצרתי שם את הרכב, ושום דבר מעניין לא קרה.
הנחתי שהוא בטח רוצה לראות את הדרכון שלי, אז יצאתי איתו מהרכב והתקדמתי אל העמדה הצבאית (ז"א שולחן באמצע שום מקום עם חייל!) שביקש את הדרכון, ואז הראה לי דף באנגלית.
שם הוסבר שאם אני רוצה לבקר בשמורת הצבים, אני צריך להשאיר דרכון בתור פקדון ולנסוע בתוך הבסיס הצבאי (!!!) בדיוק לפי ההוראות שאקבל.
הנהנתי בראש ואז הוא הציג לי מפה של הבסיס, עם הרבה עשה ואל תעשה, אבל כזו שפחות או יותר מסבירה איפה נמצאים הצבים . חזרתי לרכב ללא הדרכון, ויצאנו לדרך, תוך שאנו מקשיבים לתוכנת הניווט ומשננים את המפה שהחייל הראה לנו. האמת שזה לא היה כזה מסובך כי היה שילוט לאורך כל הדרך בבסיס.
בדרך לשם, ראינו המון רכבי גולף. לפחות עשרים. הנחתי לעצמי שהם משתמשים בהם כדי לנוע בבסיס הגדול ממקום למקום, אבל אישתי אמרה שזה בטוח למשחקי גולף.
אמרתי לה שאין מצב, זה בסיס צבאי.
כמובן שמאה מטר לאחר מכן הגענו למגרש גולף ענק וראינו את כולם משחקים שם. ככה סתם.
המשכנו אל הצבים וחנינו. עשינו ביקור של כחצי שעה במתחם, המורכב מבריכות בגדלים שונים לצבים שונים. פגשנו שם שני מתנדבים מאנגליה שסיפרו לנו מה הם עושים (מגיעים פעמיים בשבוע לקרצף את בריכות הצבים) ואמרו שמי שאחראי על הצבים הוא בעצם חיל הים התאילנדי, מה שמסביר את המצאות מרכז ההצלה בתוך הבסיס. בתור חלק מהפעילות שלהם, החיל אוסף צבים שבוקעים ומשאיר אותם במשך שבוע באיזור החוף בוא הם בקעו. לאחר מכן, חצי מהם משוחררים אל הים, והחצי השני מגיע למרכז למשך כתשעה חודשים, שם הם מתחזקים וגדלים ואז משוחררים לטבע. זה נעשה על מנת להגדיל את אוכלוסיית צבי הים באיזור.
במקום יש גם מוזיאון צונאמי שוויתרנו על ביקור בו.
עלות הכניסה היא 12 שקלים ל2 מבוגרים, ילדים חינם. צריך להגיע עם דרכון. אי אפשר לגעת בצבים אז אל תנסו כי יבוא שוטר (או חייל) (או אף אחד, האמת - אבל עזבו תשמרו על הצבים המסכנים) .
יצאנו משם והחלטנו על פעילות ספונטנית, ללכת לבקר במפלי מים שנמצאים באיזור. תוך מספר לחיצות על GOOGLE MAPS , ויצאנו לכיוון מפלי NAMTOK SAI RANG . הם נמצאים בערך רבע שעה נסיעה מהמלון, או 25 דקות בגשם זלעפות (כן כן...)
אחרי הביקור בשמורת הצבים אפשר לומר שאנחנו יוצאי צבא, אז הרגשנו מספיק בנוח לנסוע למפלים, אפילו אם יורד קצת גשם, לפחות בהתחלה.
בתמונה: עצים ביער שנאסף מהם הגומי (לפי מקורות זרים)
לאורך הנסיעה, קרו שני דברים מעניינים. הראשון - הגשם התחזק ולעומתו - הדרך הפכה יותר ויותר מתאימה לרכבי ארבע על ארבע. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו בג'ונגל באמצע שום מקום, בגשם שוטף, כאשר לפנינו עוד כ 30 מטר של דרך מלאה בסלעים ואבנים, ובצד - סוג של מסעדה קטנה.
לפתע הופיע איש ונופף בידיו, סימן לי להתקדם את ה 30 מטר האלה. נסעתי לאט ממש כי הדבר האחרון שרציתי זה פנצ'ר ברכב. חניתי. הוא פתח את הדלת וחילק לכולנו מטריות (!!!!) .
שאלנו אותו איפה נמצא המפל, והוא אמר שמדובר ב2 דקות הליכה בתוך היער. בגשם. עם מטריה.
כבר הגענו, לא נלך?
עברנו מכשולים לרוב
ולבסוף...
עשינו תמונה משפחתית עם מי שרצ(ת)ה והמשכנו הלאה חזרה אל בית המלון.
הערב ירד וחיפשנו מסעדה נחמדה לאכול בא, אז נסענו למשהו שמצאנו בגוגל. בדיעבד, קצת הצטערנו שלא הכרנו את המקום קודם. מדובר ברחוב קניות ראשי בקאו לק עם המון מסעדות.
החננו את הרכב וממש לידנו ראינו 2 נשים יושבות בפתחו של עסק למסאגים. זה היה נראה כאילו אין להן עבודה כלל. שאלנו עד מתי הן פתוחות והמשכנו לחפש מקום לאכול.
מעבר לפינה נצצה לה מסעדה באור יקרות בשם THAI CORNER . גם שם מצאנו כל מה שביקשנו במחירים סבירים ביותר.
פאד תאי:
מרק ירקות:
אכלנו, שבענו וחזרנו לרכב, ואז ראינו את 2 הנשים עדיין יושבות באותו תנוחה ומשוועות ללקוחות. הסתכלנו על המחירים אבל לא היה לנו חשק למסאג של שעה אחרי האוכל, שאלנו אם אפשר לעשות משהו רק חצי שעה. הם אמרו שבוודאי ובשמחה. נכנסנו פנימה לתוך חנות, לא מפוארת מדיי אבל עונה על הציפיות . ראיתי את המוכרת עושה טלפון קטן, ותוך 2 דקות התייצב גדוד מסאג'יסטיות שהסתער עלינו ופינקו אותנו מעל ומעבר.
היה מצויין ואנו ממליצים בחום על LANLA MASSAGE .
חזרנו למלון לקראת אריזות אחרונות לפני הנסיעה לפוקט למחרת.
כל הקישורים לאתרים וטיפים נוספים לנסיעה מרוכזים בדף הזה.
Comments