את היום המאתגר הזה התחלנו בארוחה מעולה בחדר האוכל של המלון. בופה עם מבחר עשיר במרחק מטרים ספורים מהים, מה צריך לבקש יותר מזה?
סיימנו לאכול, ויצאנו לדרך לטיול 4 האיים. סיור שבו רואים 4 איים סמוכים אחד לשני, אשר אחד מהם צולם לסרט ג'ימס בונד. הפכו את האי לשמורת טבע - והמחירים לכניסה אליו, בהתאם - אבל עוד נגיע לזה.
אם יוצאים לסיור הזה מפוקט, מדובר על איסוף מבית המלון, ואז הגעה עם סירת SPEEDBOAT לאיים. כשזה עם ילדים, יש חלק שפחות נהנים מהדרך וראינו שאפשר לעשות גם אחרת.
שיטוט קצר בגוגל הוביל אותנו לחנה, שאיתה התכתבתי דרך אפשרות הצאט בגוגל MAPS וסגרנו על השכרת סירה ב 2000 באט, ושהם יקחו אותנו לסיור המדובר. מחיר רגיל מפוקט לכולנו עולה כ 10000 באט. מה אני חשדן? לא חשדתי.
יצאנו לדרך, שהיתה ארוכה ומפותלת בחלקה (בגבולות הסביר) ולאחר כשעה וחצי נסיעה שכללה תדלוק והוצאת מזומן, הגענו למזח, די רעוע, עם 2 חתולים.
ירד גשם אז חיכינו דקה ברכב, וניגשה אלינו חנה. מוסלמית נחמדה אך מקומית. שאלנו אותה איך נצא לסיור אם יורד גשם, והיא אמרה לנו שהוא תוך כמה דקות יפסק. ואכן, תוך פחות מ3 דקות הגשם נפסק, לקחנו את הדברים והתקדמנו אל עבר המזח, שם חיכתה לנו סירת LONGTAIL עם מנוע רועש במיוחד.
בשלב הזה חנה פנתה אליי וביקשה שאשלם כעת ולא בסוף הסיור.
לא, עדיין לא חשדתי.
עלינו על הסירה ויצאנו לדרך עם נהג הסירה, שידע 3-4 מילים באנגלית. שטנו ביובלים מהממים שיוצאים מהמזח החוצה, אל עבר הים. בשלב הזה, עדיין חייכנו...
יצאנו אל הים הפתוח ואחרי שייט של כמה דק, הנהג כיבה את המנוע כדי שנוכל להנות מהנוף, אז צילמתי תמונה...
חשבתי שזה ממש נחמד מצידו שהוא נותן לנו להנות מהשקט, אבל אז הסתכלתי עליו, והוא עליי, ואז הוא הרים משהו מהרצפה.
נקרעה הרצועה של המנוע.
כן כן.
נקרעה הרצועה של המנוע.
ואז, בשקט מקפיא, בלי שאין אף אחד מסביב, הוא התחיל לנסות לפרק את המנוע
במשך עשר דקות הוא מנסה לפרק את הברגים כדי להחליף את הרצועה, בעוד אנחנו מנסים לשמור על פאסון מול הילדים, ואני תוהה האם הביטוח נסיעות שעשינו מכסה חילוץ מלב ים, וכמה מים נשארו לנו...
שלפתי את הטלפון וראיתי שאין לי קליטה. אז המשכתי להביט בו מנסה לתקן את המנוע.
וככה, במשך כמעט עשר דקות אנו יושבים בשתיקה רועמת ונעים בין הגלים, בזמן שאין אף סירה אחרת באופק. ואז הוא קם, התיישר, הוציא טלפון והתקשר.
ובאמת, תוך 5 דק ראינו סירה דומה מגיעה מכיוון האופק. הוא נופף לה בידיו והיא הגיעה אלינו, מלאה כולה ב...מוסלמים.
בשלב הזה תהיתי האם הביטוח יכסה גם את זה...
הם התקרבו אלינו, ושלושה מהם התחילו לסייע בתיקון המנוע.
בזמן הזה, הסירה שהיתה מלאה בזיקני הכפר, היתה צמודה אלינו. אחד מהם פתח ושאל:
"מאיפה אתם?"
מכיוון שידעתי שהם כבר שמעו את הילדים מדברים בעברית, לא היתה ברירה ועניתי
"ישראל"
"אוווו ישראל!!!" הם אמרו בשמחה והמשיכו לדבר בינם לבין עצמם....
כעבור עוד כמה דקות המנוע תוקן וסירה מלאה במוסלמים נחמדים חיכתה כדי לוודא שאנחנו בסדר גמור ויכולים לצאת לדרך בביטחה.
המשכנו משם בשיט לאי הראשון, בו ראינו ארמון והמון אנשים שגרים שם שמוכרים את מרכולתם.
מיד כשהגענו לאי החל לרדת גשם משוגע, אז חיכינו שם ומיד כשהוא נפסק. המשכנו לאי הבא.
הגענו לאי אשר סמוך עליו היתה רפסודה גדולה, שם גבו מאיתנו כ 1200 באט עבור שייט בקייק. קיבלנו 2 קייקים ושני משיטי קייק שבאמת עבדו קשה וחתרו במשך כחצי שעה לאורך הסיור הזה.
היה באמת נחמד!
במהלך השיט עוברים בכמה מערות מלאות במים
בחלק מהסיור נדרש להתכופף היטב כדי לא לחטוף איזה סלע בראש...
בסופו של דבר הצלחנו להגיע עם הקייק לחוף מבטחים. ז"א, לעלות שוב על הסירה הרעועה שלנו...
ומיד המשכנו לאי הבא, האי של ג'ימס בונד!
ברגע שירדנו מהסירה, כיוונו אותי אל עבר עמדת התשלום, כי מסתבר שהאי הזה הפך לשמורת טבע לאומית או משהו כזה. מפה לשם, נפרדתי מעוד 1200 באט. עלינו לא מעט מדרגות, ירדנו עוד כמה מדרגות, ועשינו כמה תמונות.
אגוז הקוקוס הזה שנרכש שם במחיר מופקע של 100 באט (!) כיכב אצלנו בתמונות האינסטגרם ודי החזיר את העלות שלו, לבסוף.
עייפים ורצוצים אבל עם חגורה חדשה למנוע, יצאנו שוב לדרך, והפעם בכוונה לדרוך על אדמה יציבה...
אגב, לאי הגענו עם בגדי ים כי היה דיבור שזה מקום מעולה להכנס בו למים ולשכשך קצת. אולי בגלל מזג האויר או השעה... לא ראינו אף אחד במים...
כשחזרנו חזרה לחוף ראינו שכבר בונים את הסירה הבאה. את חנה לא ראינו שם, אז אמרנו שלום לחתולים ויצאנו חזרה בדרך למלון.
בערב סעדנו את ליבנו במסעדת OLIVE שנמצאת במתחם המלון. כדאי להזמין אליה מקומות מראש.
העלות יקרה יחסית ויצא לנו בערך פי שלוש ממסעדה רגילה בעיר (ז"א בערך מחיר של מסעדה בארץ...)
את היום הזה החלטנו לסיים בסיור בשוק המקומי שהיה ממש "שוקק" חיים.
מכיוון שזה חשוב לתמוך בעסקים קטנים ומקומיים, קנינו שם גלידה...
ממש לפני שיצאנו מהשוק, אחד המוכרים קלט את אלון מביע עניין בחטיפים שהיו שם, אז הוא נתן לנו אחד במתנה, ריסס עליו משהו לא ברור ואמר לנו - בתאבון!
לא זרמנו... במקום זאת המשכנו חזרה למלון כדי לישון שנת לילה טובה, מבלי לדעת באיזה תקרית צבאית נהיה מעורבים למחרת....
כל הקישורים לאתרים וטיפים נוספים לנסיעה מרוכזים בדף הזה.
הערת מערכת : כדי ליצור קשר עם חנה, יש לפתוח את הקישור הזה מפלאפון, עליו מותקנת תוכנת GOOGLE MAPS , ואז תוכלו ליצור איתה קשר באמצעות כפתור ה CHAT.
Kommentarer