התעוררנו מוקדם בבוקר ליום יפה ושמשי , אותו פתחנו בארוחת בוקר מפנקת. אני יודע שזה לא נראה, אבל הדבר הצהוב הזה מימין למעלה זו חביתה...
שתינו קפה, צפינו אל עבר הבריכה ואחרי כמה דקות קאי הגיעה.
קאי הציע לאסוף את הכביסה שלנו, אז שמנו אותה במכבסה שהיא המליצה עליה, ומשם שמנו פעמנו אל עבר המקדש הלבן.
במקדש יש קטעים בהם צריך לחלוץ נעליים, וקטעים אחרים בהם יש איסור צילום. התנהגנו יפה ועשינו שם סיבוב במשך שעה.
לפני שנכנסים, יש לוודא שהמכנסיים הם מעבר לברכיים והשהכתפיים מכוסות. החנויות מסביב עושות קופה ומוכרות "של" שאותו אפשר לשים על הכתפיים ואז להכנס פנימה, אל תוך המקדש. מה שלא כולם יודעים זה, שניתן להשכיר "של" ולהחזיר אותו בסיום.
רק כדי להבין סדר עלויות. - "של" למכירה עולה בערך 100-150 באט, והשכרה - 20 באט.
עוד דברים שראינו שם...
יצאנו מהמקדש ונסענו לחווה נחמדה. האמת, לא ידענו למה לצפות - אבל חיכינו בציפייה. בדרך לשם עברנו ליד מחנה צבאי ובתוכו ראיתי... עשרות חמורים.
שאלתי את קאי, למה מחנה צבאי צריך כל כך הרבה חמורים? היא סיפרה שהם משמשים להעברת ציוד ממקום למקום.
כעבור זמן לא רב הגענו ל Singha Park . כשמגיעים לכניסה רוכשים כרטיסים וניתן לנסוע במיניבוס פתוח עם מדריך, או לקחת רכב גולף לבד. למי שאין זמן ורוצה להנות מכל המבחר, עדיף לבחור במיניבוס.
עלינו עליו ועברנו במספר תחנות בפארק, שכוללות גן חיות (חמוד ממש!) חנות תה ושדות תה (כולל תחנה שבה אפשר להכין תיון תה בשלל טעמים)
המיניבוס הפתוח
האכלת דגים באגם
אפשר לרכוש עלים ב 50 באט בשביל להאכיל את החיות
ונראה שהן מרוצות מזה...
ויש מבחר של חיות
יש גם ערכה לחיות קטנטנות
כאן זו חנות התה שנמצאת שם ואפשר לשבת לשתות תה. ויתרנו על זה, מכיוון שהיו לנו תוכניות אחרות לבית קפה...
הנוף מבית התה...
אישתי מדגימה איסוף תה
סיימנו את הטיול בפארק המהמם, והמשכנו משם לבית קפה מדליק ביותר בשם Lalitta Café . מדובר בבית קפה אשר בתוכו יש מפל מים יפה וענני עשן. יש לשלם בכניסה ואם יושבים לשתות משהו, העלות מתקזזת עם עלות הכניסה.
קאי ואנחנו
לפני שהמשכנו, החלטנו לאכול שם כדור גלידה. הזמנו וחיכינו, וחיכינו... וחיכינו. שאלנו את המלצרית כמה זמן לוקח להביא כדור גלידה, והיא אמרה שהם עובדים על זה. ואכן, לאחר כמה דקות הגיע אלינו אגוז קוקוס ענק מלא בהמון כדורי גלידה, והעלות? פחות מ20 שקלים.
היינו שישה אנשים ולא הצלחנו לסיים את המנה הזו, אז החלטנו פשוט להמשיך לתחנה הבאה, לא לפני שכמובן כיבדנו גם. את הנהג שלנו בגלידה.
כמובן שכדור הגלידה לא נחשב ארוחת צהריים ולכן המשכנו משם למסעדה נהדרת שנקראת MELT IN YOUR MOUTH . יש בה מבחר מנות משובח וכל אחד ימצא בה מה לאכול.
היא שוכנת על גדות נהר (שקר-כלשהוא) ואפשר לאכול בפנים או בחוץ. בהתחלה הושיבו אותנו בחוץ, אבל אז ראינו נמלה על השולחן. ואז עוד כמה עשרות... אז ביקשנו לעבור פנימה.
דקות לאחר מכן, התחיל גשם משוגע בחוץ, וחשבתי לעצמי - איזה מזל שאנחנו יושבים בפנים עכשיו!
קצת ריחמתי על הדייג המסכן ששט לו בסירה וחיפש חוף מבטחים....
לפעמים תמונה אחת שווה אלף מילים.
אחרי המסעדה נסענו לכיוון משולש הזהב, בו נפגשות 3 מדינות - לאוס, תאילנד ומיאנמר.
בדרךף עצרנו בשבט ארוכות הצוואר. מסתבר שצריך לשלם שם כניסה, והן (והילדים שלהם) יושבים שם ומנסים לשכנע תיירים. שיקנו מהם דברים.
כשהגענו ירד גשם, היה קודר והיינו התיירים היחידים בכל הכפר. קאי סיפרה לנו שמכיוון שהשבט יושב על אדמות שלא שלהן, הרווח של חצי מהמזכרות שנמכרות שם, הולך לבעל הבית.
אבל, אם מדובר בדברים שהן מכינות בעצמן, כל הרווח הולך אליהן.
ובאמת, ראינו אישה צעירה עם תינוק שמכרה צעיפים שארגה על נול, וביקשה עליהם כ 200 באט (בערך 20 שקל) שילמנו לה כפליים וחזרנו לרכב, מהורהרים.
הנסיעה נמשכה כחצי שעה, ואז עלינו על סירה שלא היה בה אף אחד חוץ מאיתנו, ובעצם שטנו לשום מקום במשך שעה... ראינו קצת משם, קצת מפה, וחזרנו חזרה.
טוב, לא בדיוק ראינו, כי חלקנו פשוט נרדם בדרך מהשמש היוקדת ולא שרד את המסע. אז לדעתי, אם אתם לא חייבים, אל תלכו על זה. היה קצת מיותר.
המים שם במצב מזוויע. חלקי עצים שטים בכל מקום ומאיימים לפרק את הסירה הרעועה בכל גל שעובר...
בחזור החלטנו לעצור ולרכוש שייק כדי להתרענן. מדובר היה בבית קפה באמצע שום מקום, שמשקיף לנהר חום כאשר הכל מסביב שקט ודממה.
בעוד אנו מחכים, נעצרה לידנו רוכבת אופנוע. שמה רגלית, כיבתה מנוע. הורידה קסדה ונתנה לשערה להתבדר ברוח.
באה אלינו, כאשר בידה לוח ענק. פתחה אותו ושאלה אותנו : לוטו? לוטו?
ויתרנו, והיא עלתה על האופנוע והמשיכה לה לדרכה...
אחרי יום עמוס כל כך, רצינו כבר לחזור הביתה, אבל החלטנו לעצור במקדש הקופים שנמצא בדרך למלון. בכניסה כל אחד לוקח מקל (!) כדי שאם יהיה לו עימות עם קוף, הוא/היא יוכלו להתגונן.
אני פחות בקטע של להרביץ לחיות, ומסתבר שהקופים שם פחות ידידותיים, וכשהגענו לא היו ממש מבקרים באתר, חוץ מאיתנו. היינו בנחיתות מספרית עליהם, והחלטנו שלא כדאי להתגרות בגורל ולחטוף ביס מקוף, או שקוף יחטוף לנו משהו אחר. אז הספקנו לצלם תמונה אחת לפני שנמלטנו בחזרה לרכב....
בתמונה: ארבעה אנשים אמיצים
לא רואים בתמונה : עשרות קופים רצים אלינו מהצדדים!
צילמה ולא ברחה: אישתי
הערב כמעט ירד ושמנו פעמינו למלון, לא לפני שעצרנו במקדש הכחול לתמונה, ומשם המשכנו בחזרה למלון.
הילדים שישנו כל הנסיעה, שכשכו קצת בבריכה, בזמן שקאי הלכה להביא לנו את הכביסה הנקייה.
אגב, בכל הבריכות פה (ויש המון) מציל הוא בגדר המלצה בלבד. לא ראינו אפילו אחד כזה...
אחרי שהילדים התעייפו מהבריכה, הזמנו להם ארוחת ערב באמצעות GRAB (אפליקציית משלוחים מקומית) ואנחנו יצאנו לשוק של צ'אנג ראי עם קאי.
השוק כאן שונה מהשוק בצ'אנג מאי, וכלל יותר דוכני אוכל ואפילו... ריקודי עם.
עייפים הגענו לחדר, שמנו את הראש על הכר, כי למחרת בבוקר כבר היתה לנו טיסה נוספת לכיוון פוקט.
כל הקישורים לאתרים וטיפים נוספים לנסיעה מרוכזים בדף הזה.
Comments