ביום הזה קבענו נסיעה עם סומכאי כדי שיקח אותנו לסיבוב באיזור ונראה כמה דברים נחמדים. ובאמת הוא קבע איתנו לשעת יציאה של 06:45 בבוקר (!!!) . אמרתי לו שהכל טוב, ואנחנו לא במירוץ עם אף אחד, ושנשמח להתחיל את הסיור קצת יותר מאוחר, ואכן שינינו את השעה לשעה 09:15 בבוקר.
אכלנו ארוחת בוקר בחדר האוכל הענק של האמארי ויצאנו לדרך, בעיקר כי לא רצינו לפספס את הרכבת...
הנסיעה ארכה בערך כשעה ורבע, ואז עצרנו להתרענן בתחנת דלק לפני ההגעה לשוק עצמו שנקרא Maeklong Train Market .
הגענו לשוק, שבעצם ממוקם פיזית על פסי רכבת (!) ...
הלכנו על הפסים והבנות שלי לא הפסיקו לתהות, איך לעזאזל הולכת לעבור שם רכבת בעוד רבע שעה...
חיכינו קצת...
ואז הקסם קורה...
שימו לב איך הרכבת עובדת מעל האוכל ב 1:45 בסרטון!
הרכבת ממשיכה עוד כ200 מטר ועוצרת בתחנה הסופית שלה, מורידה ומעלה נוסעים ואז - חוזרת חזרה שוב - דרך השוק. היה מאוד חם אז לא נשארו לחזות שוב בפלא הבריאה, צילמנו עוד כמה תמונות לפני שהמשכנו ליעד הבא...
לא ברור לנו איך הבשר והדגים שם עומדים בחום הכבד, כנראה לתאילנדים יש קיבה מברזל...
לאחר נסיעה קצרה של כרבע שעה הגענו למזח קטן של סירות, שם חיכה לנו כבר שולחן נחמד עבורנו עם קוקוס ומים.
אהבנו מאוד את הכוסות שמגיעות סגורות עם מים, ומי שרוצה - פשוט דוחף קש פנימה ושותה לרוויה.
נפרדנו מ 1500 באט (במקום 2000, בזכות הנחה של סומכאיי) על מנת לעלות על סירה ולהנות מסיור בשוק הצף.
נהג הסירה שלנו התקשה בהתחלה להניע את הסירה שלו, אז חלקנו עם הצוות שם מה קרה לנו ביום החמישי של הטיול והם התפוצצו מצחוק.
יצאנו לדרך...
לפני שהגענו לשוק הצף כבר בדרך פגשנו המון רוכלים שמציעים את מרכולתם, והאדם המבוגר שהשיט את הסירה שלנו עצר מדיי פעם כדי שנחשוב האם אנו רוצים לרכוש משהו.
הוא לא הפסיק לצחוק מכל משפט שהוא אמר, ונראה היה שהחיים מחייכים אליו, אז כל הדרך צחקנו מהצחוק המתגלגל שלו...
בהמשך הדרך עצרנו בחווה שבה היינו יכולים להתנסות בהכנת סוכר מקנה סוכר. בפועל זה התגלה בתור חנות ענקית למזכרות במחירים מופקעים (שגם עליהם מסתבר, אפשר להתווכח...)
יצאנו משם מהר... ואז עוד לפני שהגענו לשוק, עצרנו אצל אחת מהמוכרות,שסיפרה לנו שהנהג המבוגר בסירה - הוא בעצם אבא שלה... ואז סיפרה לנו שהזכרון שלו לא משהו... אז כדאי שנגיד לה לאן אנו צריכים להגיע ולכמה זמן השכרנו את הסירה, כי הוא כבר שכח... ושלחה אותנו לדרכנו...
המשכנו איתו לשוק הצף בתקווה שהוא יזכור את הדרך חזרה...
בשוק הצף פגשנו עוד המון מוכרים שמכרו הרבה מאוד דברים מאותו הדבר. בעיקר שמחתי לראות את "ההקפדה היתרה" על בטיחות, בזמן שהם שטים עם בלון גז ועושים מנגל וכל זה על סירה אחת...
גם שם, כמו בשוק הרכבת, היינו המומים מהצורה שבה המזון נמכר, בלי קירור, בלי כיסוי, בלי עתיד.
משם כבר שטנו בחזרה אל עבר הרכב בנוף מהמם, שהיה ממוקם כ 5 ק"מ מאיתנו.
כשחזרנו הם חיכו לנו עם תמונה שהדפיסו עבורנו במחיר סמלי לחלוטין (200 באט) . רכשנו אותה בשמחה והמשכנו ליעד הבא.
מי שמעוניין המקום נקרא Damnoem saduak, ratchaburi וזה המיקום שלו
משם נסענו חזרה לקניון ICONSIAM שם בעיקר אכלנו ארוחת צהריים מאוחרת (הקניונים ענקיים ולקח לנו כמעט חצי שעה להבין איפה מתחם האוכל...) . שמנו לב שהאוכל המערבי (שאנו אוכלים) הוא יחסית די נטוש - בעוד שכל המקומיים מעדיפים לאכול דווקא במסעדות המקומיות...
משם המשכנו עם סומכאיי לקניון MBK, בעיקר בשביל החוויה.
את הערב סיימנו עם ארוחת ערב טעימה במסעדת המלון, והלכנו לישון לקראת היום האחרון בבנגקוק.
כל הקישורים לאתרים וטיפים נוספים לנסיעה מרוכזים בדף הזה.
Comments